רדיו זמן השלום לשנת שבעים ושתיים- עד כה.

רדיו זמן השלום- נגן- שנת שבעים ושתים:

 

ת’שמעו סיפור,

היתה לי פעם חברה עורכת דין

והיא ככה עמדה להתחתן וארגנה מסיבת רווקות במועדון חשפנות לנשים.

ובאתי ככה לערב והתחיל הערב.

והיו שם כמה חבורות של בנות מיוחמות שבאו לחגוג עם הכלות המיועדות.

והתחילו לעלות החשפנים לבמה.

היה שוטר שהוריד בגדיו…

אם אני זוכרת נכון היה גם כבאי אש… שהוריד את בגדיו

והם ככה רקדו … אתם יודעים… על הבמה…

פתיחת סוגרים.. לא ישבתי על הבר ולא תפשתי ראש על הכיפאק.. אך הסצנה הצחיקה אותי… סגור סוגריים.

ובאיזשהו שלב התחילו החשפנים להזמין את הכלות לבמה.

וככה עלתה עורכת הדין לבמה וחשפן אחד בא לה מאחורה והשני מקדימה..

תוך שהם חיככו את הזיין עם המנוש שלה לקול תרועת הבנות

למחרת היא התחתנה.

ומה אני אומרת.

אני אומרת שהחשפנים היו הומואים…

ולאלא נבהלתי נורא.

השידור במוסרות הוא שידור מלחמה. זאת המוסיקה הנשמעת להמונים המייצר רגש משותף שיוצר אחידות של רגש  של ההמונים, כולנו יהודים גם העשיר וגם העני. גם הדוס גם החילוני גם הצ’חצ’ח וגם הווז ווז.. גם הפרסי וגם האנגלי. גם האמריקאי וגם הרוסי. יש לנו אויב משותף. חסרון רעש הטילים יוצר את החרדה.  כמו מלחמת המפרץ, ללא האיום העיראקי.

אפשר להגיע לאותה הלימה המונית ללא הצורך במלחמה חומרית. הלימה מייצרת את היכולת לשנות צורה. שהמכה בברזל החם הוא שר משפטים “ימני קיצוני” הומוסקסואל מוצהר שעושה זאת מירושלים זה שינוי צורה מסוכן.

יְהוָה מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ: אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר: יְהוָה הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד גַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ: בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם שְׁלַח חִצֶּיךָ וּתְהֻמֵּם: שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר: אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר: תהלים.

.