|
וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהֹוָֽה: וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל וַֽיְהִי-הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָֽה: וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָֽאֲדָמָה מִנְחָה לַֽיהֹוָֽה: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתֽוֹ: וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַֽיִּפְּלוּ פָּנָֽיו: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָֽפְלוּ פָנֶֽיךָ: הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל-בּֽוֹ: וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַֽיְהִי בִּֽהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּֽהַרְגֵֽהוּ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל-קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹֽכִי: וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹֽעֲקִים אֵלַי מִן-הָֽאֲדָמָֽה: וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן-הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּֽצְתָה אֶת-פִּיהָ לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶֽךָ: כִּי תַֽעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה לֹֽא-תֹסֵף תֵּת-כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָֽרֶץ: וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-יְהֹוָה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֽׂוֹא: הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָֽאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל-מֹֽצְאִי יַֽהַרְגֵֽנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ יְהֹוָה לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְהֹוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹֽצְאֽוֹ: וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַיֵּשֶׁב בְּאֶֽרֶץ-נוֹד קִדְמַת-עֵֽדֶן: וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ וַֽיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנֽוֹךְ: וַיִּוָּלֵד לַֽחֲנוֹךְ אֶת-עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת-מְחֽוּיָאֵל וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת-מְתוּשָׁאֵל וּמְתֽוּשָׁאֵל יָלַד אֶת-לָֽמֶךְ: וַיִּֽקַּח-לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָֽאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּֽה: וַתֵּלֶד עָדָה אֶת-יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי ישֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶֽה: וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָֽב: וְצִלָּה גַם-הִוא יָֽלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּֽוּבַל-קַיִן נַֽעֲמָֽה: וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַֽאֲזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּֽרָתִֽי: כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻֽקַּם-קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָֽה: בראשית.
וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת-אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת-לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָֽיִן: וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻֽלַּד-בֵּן וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהֹוָֽה: זֶה סֵפֶר תּֽוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתֽוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּֽרְאָֽם: וַֽיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵֽׁת: וַֽיִּהְיוּ יְמֵֽי-אָדָם אַֽחֲרֵי הֽוֹלִידוֹ אֶת-שֵׁת שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנֽוֹת: וַיִּֽהְיוּ כָּל-יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר-חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹֽת: בראשית. |
| מכל משבר לומדים גם דברים שלא קשורים למשבר עצמו.
ממגפת הקורונה ניתן ללמוד שאם שר הבריאות יחוקק חוק שמעתה ללא קשר לקורונה, יחויבו מבקרים בבתי חולים לשים מסכה בכניסה לבית החולים ועד ליציאה ממנו, אז הדבר ימנע או יפחית את מקרי המוות ממחלות שמאושפזים נדבקו בהן בעת אשפוזם בבית החולים וזאת ללא קשר למחלה שהגיעו בגללה לבית החלים. |
כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל-פִּֽי: תהלים ליום העשתי עשר לחודש.תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑ילוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִֽי: לְעוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָֽנִי: תהלים. נקודה למחשבה: וַיֹּאמֶר | יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָֽאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה | פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַֽחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָֽם: בראשית. |
.
|
הֵן–אֱ֭מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי: תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין: תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ: הַסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵחֲטָאָ֑י וְֽכָל–עֲוֹ֖נֹתַ֣י מְחֵֽה: לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא–לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי: אַל–תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַל–תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי: הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי: תהלים ללמידה ביום התשיעי לחודש. בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם וּבַקַּרוּ | בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶֽל: וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא בְּבִֽירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּה מְגִלָּה חֲדָה וְכֵן-כְּתִיב בְּגַוַּהּ דִּכְרוֹנָֽה: בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית-אֱלָהָא בִֽירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא אֲתַר דִּֽי-דָבְחִין דִּבְחִין וְאֻשּׁוֹהִי מְסֽוֹבְלִין רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּֽין: נִדְבָּכִין דִּי-אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי-אָע חֲדַת וְנִפְקְתָא מִן-בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִֽב: וְאַף מָאנֵי בֵית-אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבֽוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן-הֵיכְלָא דִי-בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל לְבָבֶל יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי-בִירֽוּשְׁלֶם לְאַתְרֵהּ וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָֽא: כְּעַן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַֽר-נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה רַחִיקִין הֲווֹ מִן-תַּמָּֽה: שְׁבֻקוּ לַעֲבִידַת בֵּית-אֱלָהָא דֵךְ פַּחַת יְהוּדָיֵא וּלְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בֵּית-אֱלָהָא דֵךְ יִבְנוֹן עַל-אַתְרֵֽהּ: וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְמָא דִֽי-תַֽעַבְדוּן עִם-שָׂבֵי יְהוּדָיֵא אִלֵּךְ לְמִבְנֵא בֵּית-אֱלָהָא דֵךְ וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה אָסְפַּרְנָא נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִֽתְיַהֲבָא לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי-לָא לְבַטָּלָֽא: וּמָה חַשְׁחָן וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין | לַעֲלָוָן | לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח | חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי-בִירֽוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם | בְּיוֹם דִּי-לָא שָׁלֽוּ: דִּֽי-לֶהֱוֹן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנֽוֹהִי: וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל-אֱנָשׁ דִּי יְהַשְׁנֵא פִּתְגָמָא דְנָה יִתְנְסַח אָע מִן-בַּיְתֵהּ וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי וּבַיְתֵהּ נְוָלוּ יִתְעֲבֵד עַל-דְּנָֽה: וֵֽאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר כָּל-מֶלֶךְ וְעַם דִּי | יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָה לְחַבָּלָה בֵּית-אֱלָהָא דֵךְ דִּי בִירוּשְׁלֶם אֲנָה דָרְיָוֶשׁ שָׂמֶת טְעֵם אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִֽד: אֱדַיִן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַֽר-נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן לָקֳבֵל דִּֽי-שְׁלַח דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּנֵמָא אָסְפַּרְנָא עֲבַֽדוּ: וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי (נביאה) נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַּר-עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן-טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָֽס: וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי-הִיא שְׁנַת-שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּֽא: וַעֲבַדוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי-גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָֽה: וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין (לחטיא) לְחַטָּאָה עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל תְּרֵֽי-עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל: וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל-עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶֽׁה: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-הַגּוֹלָה אֶת-הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן: כִּי הִֽטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל-בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶֽם: וַיֹּאכְלוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵֽהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵֽ-הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַֽיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: וַיַּֽעֲשׂוּ חַג-מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי | שִׂמְּחָם יְהוָה וְֽהֵסֵב לֵב מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: עזרא. וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי (נביאה) נְבִיָּא וּזְכַרְיָה בַּר-עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן-טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָֽס: וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי-הִיא שְׁנַת-שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּֽא: וַעֲבַדוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי-גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָֽה: וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין (לחטיא) לְחַטָּאָה עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל תְּרֵֽי-עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל: וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל-עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶֽׁה: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-הַגּוֹלָה אֶת-הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן: כִּי הִֽטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל-בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶֽם: וַיֹּאכְלוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵֽהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵֽ-הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַֽיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: וַיַּֽעֲשׂוּ חַג-מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי | שִׂמְּחָם יְהוָה וְֽהֵסֵב לֵב מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: עזרא. וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי-הִיא שְׁנַת-שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּֽא: וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית-אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין (לחטיא) לְחַטָּאָה עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל תְּרֵֽי-עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-הַגּוֹלָה אֶת-הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשֽׁוֹן: כִּי הִֽטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל-בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶֽם: וַיֹּאכְלוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵֽהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵֽ-הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַֽיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: וַיַּֽעֲשׂוּ חַג-מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי | שִׂמְּחָם יְהוָה וְֽהֵסֵב לֵב מֶֽלֶךְ-אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל: . נקודה למחשבה:
וּרְאֵ֗ה אִם-דֶּֽרֶךְ-עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם: תהלים- לקריאה עם פרשת גדעון.
בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהוָה צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָֽת: בַּיּוֹם הַהוּא יִֽהְיֶה מִזְבֵּחַ לַֽיהוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵֽצֶל-גְּבוּלָהּ לַֽיהוָֽה: וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַֽיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּֽי-יִצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה מִפְּנֵי לֹֽחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָֽם: וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָֽבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ-נֵדֶר לַֽיהוָה וְשִׁלֵּֽמוּ: וְנָגַף יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד-יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָֽם: ישעיהו. לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא–לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי: אַל–תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַל–תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי: הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי: תהלים ללמידה ביום התשיעי לחודש.
|
| שיהיה ברור לכל,
גנץ לא יכול להשבע בספר התורה שחברי מפלגתו גם הומואים, אותו הדבר לגבי לפיד ואותו הדבר לדבי ביבי וכל חברי הכנסת שחלק מהיושבים הומואים. דרעי לא יכול להשבע נאמנות לעם בספר התורה כשהוא יושב בקואלציא ששר המשפטים שלה איש השוכב את שכר משכבי אשה. שאתה נשבע בספר התורה לברית נאמנות, אתה מחויב לקיים את דבר התורה. אם אתה לא יכול להשבע אל תגיע למקום שדורש ממך שבועת נאמנות בספר התורה וחוקיו. אותו הדבר לגבי מוסלמים חברים במפלגות שאינן מפלגות ערביות, הם לא יכולים להשבע בקוראן, אותו הדבר לגבי הנוצרים שמקבלים דבר תורה. |
| בעת זאת אנו עדים לפגיעה באיכות מי השתיה יען כי הרבה ברזים בבתים מוזנים ממי התפלה.
המצב יוצר חוסר במגנזיום והמודעות לדבר מביאה הרבה מאוד אנשים לצרוך מגנזיום כתוסף מזון ללא צורך במרשם רופא. המודעות לחוסר בחלבון הביאה הרבה אנשים לצרוך חלבונים כתוסף מזון ואת חברות החלב ליצרי מוצרים עתירי חלבון. אני מציעה לכם להתחיל ליצרי מוצרי מזון עתירי מגנזיום. כמו כן אנו עדים לשימוש מוגבר בקולגן כתוסף מזון לשיפור מראה העור. אני מציעה לכם להתחיל ליצר מוצרים עם קולגן. |
.
| תראה, הכסף המופקד בביטוח לאומי הוא כסף שלנו.
השכר לעובדת הסיעוד מטעם ביטוח לאומי הוא שכר שהמפקיד לביטוח לאומי משלם ממה שהוא הפקיד לסועד אותו. משלם השכר שמגיע לו כ- שלוש עשרה שעות בשבוע עזרה יקבע כמה שעות הוא רוצה להעסיק אותו ולתת לו שכר של שלוש עשרה שעות. מהכסף שלו הוא יכול להגדיל את שכר המינימום באם ירצה. המשלם בעבור השרות יכול לקבוע שאיכות השירות שווה לשלם בעבור שעה שכר של שעתיים. הכסף המשולם לבטוח לאומי הוא אינו כסף ששיך למדינה הוא שיך למפקיד הכספים לביטוח לאומי, מקופת תשלומיו הוא צורך עזרה כדי לא להיות לנטל על החברה. או להיות זקוק לתרומות. ושימוש המפקיד גם בדרך כזו היא אינה מעל בכסף של העם. וכסף זה הוא אינו שלל חרם, שדבר כזה מחשיב אותו כמועל בחרם כמו השוטר שהחרים גראס ומכר אותו בטלגראס. או כמו עמלות יתר שאישרו השרים למנהלי הפנסיות שלכם. או כמו אי דרישת ערבות אישית להלוואות שנותן המבורגר לטייקונים מכספים אלה. הכסף שמנהל המבורגר הוא אינו כסף שלו. הזקן שצורך שרותי סיעוד משלם מכספו שלו. |
.
| לגבי האכלת ציפורים,
מידי פעם אני זורקת את שאריות הלחם לציפורים. ידוע הדבר שתושבי רחובות מסחרים או שיש בסמוך להם גינות ללקהל העם, מתלוננים על החרא על התריסים והמעקות. חשבתי על הדבר. תופעת צואת הציפורים נולדה בעקבות מנהג קבוע של מאכילי ציפורים לאורך שנים, והציפורים באזור למדו הדבר והן באות לאכול פה. ידוע הדבר שבאזורים אשפה גדולים כמו חיריא, יש הרבה ציפורים מכל הסוגים, אוכלות לחם, אוכלות דגנים ואוכלות בשר כמו העורבים. במקומות אלה יש מספיק מזון לכל הציפורים באזור. הפסקת האכלתן בערים תחזיר את הציפורים בארץ למקומן. ומידי פעם ציפורים יעופו בשמי הערים או ינחתו לך על אדן החלון לרגע.. או על העץ בגינה מול החלון שלך.. אך הן לא יאכלו פה את מירב מזונן ולא ישאירו פה כמויות צואה גדולות במרכזי האכלה. גם מבחינת בריאות הצפור, הדבר נכון לה יותר. לא משנה איפה אתה זורק את הלחם לציפור, היא תגיע לשם והיא תאכל מהלחם שזרקת, מתוך המקום הזה תזרקו מזון לאשפה. הדבר מזכיר לי את מאכיל הדגים בים. הוא זורק לחם לדגים לים, הדגים אוכלים כמה שהם יכולים עד שזרמי המים פולטים את הלחם לחוף ואז באות היונים לאכול את הלחם שנפלט לחוף. |
.
| אני אסביר לך,
גם אם תקריב שש מליון נפשות למען נשיאה בדין של מוטי אלון, מוטי אלון וזרעו אחריו- מחוץ לישראל עד הסוף שלהם. הקרבה היא מכירה של אדם בעבור נעלים. שהחוטא נועל את נעליו של הצדיק והצדיק מוקרב כנושא בחטא הרשע. חשוב שתבינו שלאחר הקרבה כזאת אין תשובה לבן ישראל שכך פטר עצמו מנשיאה בדין. אותו הדבר לגבי כל האנשים שעושים דברים כאלה. העובדה שבני אדם לא יודעים שאתה הומו, לא מזכה אותך בבית המשפט הזה. ברור לך שבורא עולם יודע שזרעך וזרע ילדך הושחת ואין לו מקום בישראל. אגב, נעמית שעובדת בצינומטל, ששכבה כבעולת בעל עם אלי, איש שאינו בעלה, בקשה נעלי עור כמו שלי. ואני לא שוכחת שגלית גרושתו של פרץ בקשה דם חדש. שיודעים שהיא היתה בעולת כשהיא שכבה עם איש שאינו בעלה, אז יש הבנה אחרת לדבר… תראה, מותר פילגשים, גם לדוד היו פילגשים. זה לא היה החטא שלו, החטא שלו היה שהוא שכב בעולת בעל ועל כך נענש- בנו מת. וזאת לאחר הקלה בעונש. ואם לקיחת פילגשים אינה חטא אז ברור שלא כמו בעולת הבעל שלקחה מאהב מהצד, הפילגש אינה חוטאת, בדיוק כמו שהאיש שיש לו פילגש אינו נחשב חוטא . הפלגש מותרת לכל אדם, בעולת הבעל- אסורה לאדם שאינו בעלה. כִּֽי-שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא-רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי:מֵאֱלֹהָֽי: תהלים ליום השלישי בחודש.תראה, הרבה אנשים בישראל הושמו בכלא בעבור עוון שאינו נחשב עוון על פי דבר תורה. כמו מעשן גראס שעשו לו תיק פלילי. מהיום הזה הופל על אדם נקי גורל ודין של אדם פושע. בושה, חוסר יכולת לעבוד בשל אי יכולת לספק למעביד תעודת יושר. מהמקום הזה נכנס הנקי לעולם הפשע… וגם לקחו לו את ילדיו, את יורשיו. גם של נחלתו וגם של צדקתו ולאנשים שאינם אביהם ניתנה זכות משילות עליהם. בימי יהושע היתה חלוקת גורלות במשמעות של חלוקת נחלות. תזכור תמיד, לכהנים אין נחלה בישראל. את גורל כהני שבט הלוי אתה לא יכול להעביר אליך. בורא עולם הוא נחלתו של שבט הלוי. תמיד תזכור שלוי שאינו כהן, גם הוא לא יכול להעביר אליו גורל כהן לוי. על עם ישראל חלה החובה לתת ללויאים אחוזה. אם עם ישראל דרך עמידר יתן אחוזות לכהנים שאינם משבט הלוי, עם ישראל מקבל עליו נביאי בעל. וחשוב לזכור, שכהן לוי לא יכול למכור כהונה, הוא לא יכול לקום בבוקר וללכת לשני-אור-סון, ולתת לו את משרת הכהן תמורת כסף וגם לא בחינם ואז יתחיל שני-אור-סון לברך בשם הבורא. |
..